פסק-דין בתיק עמ"נ 6973-07-13

1.                 בפני ערעור מנהלי על החלטת בית הדין למשמורת של מסתננים (להלן- " בית הדין למשמורת") מיום 12.6.13, בה אישר בית הדין את צו המשמורת בעניינה של המערערת.

הערעור סומך על סעיף 30א.(ג)(2) לחוק למניעת הסתננות, (עבירות ושיפוט) תשי"ד-1954 (להלן- " החוק למניעת הסתננות"), הקובע שבסמכות הממונה על ביקורת גבולות לשחרר בערובה מסתנן, אם שוכנע כי חלפו תשעה חודשים מהמועד שבו הגיש המסתנן בקשת מקלט וטרם נתנה החלטה בעניינו.

המערערת סבורה, כי בקשתה למקלט הועלתה לראשונה בעת הראיון שנערך לה ביום 8.8.12. שם במענה לשאלה מה יקרה לה אם תחזור לארצה השיבה " יעצרו אותי כי יצאתי באופן לא חוקי מאריתריאה" (נספח ה' לתגובת המשיב).

בית הדין דחה הבקשה לשחרור משלא ראה באמירה זו בקשה למקלט ומכאן הערעור שבפני.

            העובדות הרלוונטיות לעניינינו הן כדלקמן:

2.                 המערערת, נתינת אריתריאה, ילידת 1992, הסתננה לישראל ביום 28.5.12 דרך גבול מצרים, נתפסה על ידי כוחות הבטחון ובו ביום ניתן נגדה צו גירוש זמני .

ביום 7.6.12 נערך למערערת פרוטוקול שמיעת טענות, שם הסבירה שהגיעה לארץ לעבוד, ואין היא יודעת מה יקרה לה אם תשוב לאריתריאה (נספח א 1 לתגובת המשיב).

בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 10.6.12 חזרה המערערת על הטענה כי הגיעה לעבוד ואין היא מעוניינת לחזור לאריתריאה, כי שם לא תוכל לעבוד (נספח ב' לתגובת המשיב).

ביום 26.6.13 הוצא נגד המערערת צו גירוש זמני, לפי החוק למניעת הסתננות.

בדיון נוסף שהתקיים בבית הדין למשמורת ביום 4.7.12, שבה המערערת ואישרה שהגיעה כדי לעבוד ואינה מעוניינת לחזור לאריתריאה.

בעקבות הראיון שנערך למערערת ביום 8.8.12, שם שבה ואישרה כי הגיעה על מנת לחפש עבודה השיבה גם שאם תחזור לאריתריאה  יעצרו אותה כי יצאה באופן בלתי חוקי.

ביום 13.8.12 הוצא נגד המערערת צו גירוש.

ביום 16.1.13 פנה המוקד סיוע לעובדים זרים למשיב להסדיר מעמדה של המערערת ושם נטען כי " בהמשך לדבריה... מיום 8.8.12 בשימוע שנערך לה בפני ממונה ביקורת גבולות, יובהר למען הסר ספק בלבד כי לגבי... עילת מקלט אינדיבידואלית  בהתאם לאמנה... וכי יש לראות בפנייתה האמורה בקשה להסדרת מעמדה..." (נספח כ' לתגובת המשיב).

ביום 28.1.13 נענתה פניה זו והובהר למערערת כי כדי להגיש בקשה למקלט יש למלא טופס בקשה וכל עוד לא מוגשת בקשה עם מלוא הפרטים לא ניתן להתייחס לכך (נספח ט לתגובת המשיב).

ביום 25.2.13 התקבלו במשרד הפנים טופסי הבקשה למקלט (נספח י) ובדיון שהתקיים בבית הדין למשמורת ביום 3.3.13 ציינה המערערת כי היא מבקשת להגיש בקשה למקלט (נספח יא 1-2 למוצגי המשיב).

3.                 ב"כ המערערת סבור כי באמירה של המערערת מיום 8.8.12, לפיה אם תושב לארצה היא צפויה להיעצר טמונה בקשה למקלט והיה על המשיב להתחיל הטיפול בבקשה, בסמוך למועד  זה ומשחלפו תשעה חודשים ממועד זה, יש לשחרר המערערת ממשמורת, תוך הפניה לבר"מ 1446/13 מוכתר נ' שר הפנים (פורסם בנבו 10.4.13) שם הסכימה המדינה לראות את המועד בו העלה המערער את בקשת המקלט לראשונה בבית הדין למשמורת כמועד הגשת בקשת המקלט, שעה שבקשת המקלט המפורשת הגיעה מאוחר יותר.

שונות העובדות בפסק הדין בעניינו מוכתר מעניינה של המערערת שבפני. בעיינו של מוכתר, הועלתה הבקשה למקלט מפורשות בפני בית הדין למשמורת, בעוד שבעניינינו לא כך הדבר. סבור ב"כ המערערת, שבעצם האמירה של המערערת שתיעצר, אם תשוב לארצה יש לראות בקשת מקלט.

לא ניתן לקבל עמדה זו. כדי שניתן יהיה להתייחס לטענה שמדובר בבקשת מקלט בפני בית הדין, צריכה לבוא אמירה מפורשת שהמסתנן מבקש מקלט, אין לצפות שהמשיב יקרא את צפונות ליבו של המסתנן שבאמירה כזו או אחרת יש לראות בקשת מקלט.

אם נקבל עמדת ב"כ המערערת, התוצאה תהיה שכל מי שיצא מאריתריאה ללא היתר, הרי בעצם הבאתם לראיון, יש לראות סוג של בקשה פרטנית למקלט כיוון שצפויים הם למעצר, לכאורה.